Ansätze zum Nachdenken mit der Rebbezin

Nach den Wahlen in Israel bieten die frisch gewählten Knessetmitglieder ihren Anhängern Veranstaltungen in Anerkennung ihrer Hilfe an. Der Likud-Abgeordnete Mosche Feiglin hat zu diesem Zweck den König-Saul-Boulevard in Tel-Aviv ausgewählt. Und das ist kein Zufall. Auf der neuen politischen Welle hat auch Feiglin sich stark verändert. Nachdem er gewählt worden war, beeilte er sich diese Woche, für die Legalisierung von weichen Drogen eine Lanze zu brechen.
Sein erstes Treffen als Knessetmitglied hat er mit den Jugendlichen in Bar Noar in Tel-Aviv abgehalten, und während alle über „die Gleichverteilung der Last des Militärdienstes“ reden, fordert er auf, die Zahal in eine professionelle Armee umzuwandeln.

Seinen Anhängern hat er auf einer feierlichen Veranstaltung den neuen Film „Mosche Feiglin: die wahre Geschichte“ gezeigt. Der Film vermittelt ein neues Image von ihm, das sich vom bisher bekannten Mosche Feiglin stark unterscheidet. Vom messianischen Rechtsradikalen, der während der Unterzeichnung des Oslo-Abkommens wegen Aufruhr verurteilt wurde, ist keine Spur geblieben. Manche Zentristen werden ihn sicher für zu gemäßigt halten.

„Ich würde mich nicht als streng religiösen Menschen bezeichnen“, sagt er vor der Kamera, während er seine Tallit und Tefillin nach dem Morgengebet zusammenpackt. „Ich bin Jude, ich bin nicht streng religiös und ich bin gegen die Verabschiedung einer religiösen Verfassung. Beispielsweise bin ich der Meinung, dass das Staatsgesetz über das Gesäuerte ein Fehler war. Die jüdische Identität bekommt man nicht durch solche Gesetze sondern durch Kultur. Wenn man ein Gesetz erlassen hätte, dass eine Kopfbedeckung immer getragen werden soll, würde ich sie als erster abnehmen“.

Was hat ihn dazu bewegt, stürmische Demonstrationen und Angriffe auf die Linke zu Gunsten des Willens zur Verständigung und zur Suche nach einer gemeinsamen Basis aufzugeben? Im Film schildert Feiglin, was ihm widerfahren ist. Seine Frau Zippora leidet schon einige Jahre an der Parkinsonkrankheit, während sein 16-jähriger Sohn David bei einem Unfall schwer verunglückt ist und einen langen Rehabilitationsprozess durchläuft.

„Ich habe Selbstreflexion betrieben“, sagt er, „gesucht, was ich korrigieren muss, wissend, dass ich mich unbedingt ändern muss, verbessern und mit den Angriffen und Konfrontationen aufhören. Ich bin zum Entschluss gekommen, dass ich jeden Juden lieben muss. Diese Änderung kommt bei mir in Kleinigkeiten zum Ausdruck, von Begegnungen mit Kriegsdienstverweigerern aus dem linken Lager und bis zum Lied „Land des Friedens“, das im Hintergrund des Films zu hören ist“.

Denken Sie daran…
Dieser Artikel basiert auf interessanten Gedanken von Siwan Meir vom Fernsehsender Aruz 2.


חברי הכנסת החדשים של מדינת ישראל שנבחרו לאחרונה עורכים ארועי תודה לתומכים. משה פייגלין, חבר במפלגת הבית היהודי בחר לעשות זאת בשדרות שאול המלך בתל – אביב. ולא סתם בחר. בתוך גל הפוליטיקה החדשה, גם פייגלין הוא חדש. עם בחירתו מיהר להצהיר השבוע שהוא בעד לגליזציה לסמים קלים. את המפגש הראשון שלו כח”כ ערך עם צעירים “בבר נוער” בתל . אביב, כשכולם דנים על “שוויון בנטל” הוא קורא בכלל להפוך את צה”ל לצבא מקצועי.

לתומכיו, הראה בארוע החגיגי את הסרט החדש “משה פייגלין, הסיפור האמיתי”. בסרט מתגלה פייגלין שונה מאוד מהתדמית המוכרת שלו. רחוק מאותו ימני קיצוני משיחי שהורשע בהמרדה בימי אוסלו. לחלק מחברי המרכז הוא נראה בודאי מתון מדי.”אני לא מגדיר את עצמי כדתי”, הוא אומר שם למצלמה בעודו מגלגל את הטלית והתפילין בסוף תפילת שחרית, “אני יהודי, אני לא דתי ואני נגד חקיקה דתית. חוק החמץ, למשל, הוא טעות. זהות יהודית לא משיגים דרך חוקים, אלא דרך תרבות. אם מישהו היה מחוקק חוק שחייבים לחבוש כיפה – הייתי הראשון להוריד אותה.”

מה גרם לו להמיר את ההפגנות הסוערות ואת המתקפות על השמאל ברצון להדבר ולמצוא את המשותף? בסרט מסביר פייגלין את התהליך שעבר עליו. אשתו צפורה, מתמודדת כבר כמה שנים עם מחלת הפרקינסון, בנו דוד בן ה-16 נפצע אנושות בתאונת דרכים ונמצא בתהליך שיקום ארוך. “עשיתי חשבון נפש” הוא אומר. “בדקתי מה אני צריך לתקן, הרגשתי שאני צריך להשתנות, להשתפר להפסיק לתקוף ולהתעמת. החלטתי, קודם כל, לאהוב כל יהודי. השינוי מתבטא אצלו בפרטים הכי קטנים, פגישות עם סרבני מצפון משמאל ועד לשיר שרץ ברקע הסרט “ארץ שלום”.

תחשבו על זה….
הכתבה מתבססת על הרעיונות היפים שמביאה סיון מאיר מערוץ 2.